מאירי על נדה ח׳

1 שני אחים נשואים שתי אחיות יתומות אחת גדולה ואחת קטנה מת בעלה של קטנה תצא אלמנתו משום אחות אשה מת בעלה של גדולה והרי הגדולה זקוקה זיקה של תורה ואיסור אחות אשה אינה אלא מדרבנן והרי זו שתחתיו אחות זקוקתו וליבמה אי אפשר שהרי היא אחות אשה דרבנן ולחלוץ לה אי אפשר שהרי יאסרו שתיהן זו משום חלוצה וזו משום אחות חלוצה ולהוציא את הקטנה ולייבם את הגדולה אי אפשר שהרי נעשית אחות גרושה דרבנן אלא לדעת ר' אליעזר שהלכה כמותו מלמדין את הקטנה שתמאן ותעקור נשואיה לגמרי ופרח איסור אחות אשה מזו הגדולה ומיבמה וכן מי שהיה נשוי שתי נשים אחת גדולה ואחת קטנה ומת בא יבם על הגדולה וחזר הוא או אחיו ובא על הקטנה לא פסל את הגדולה וביאת הקטנה זנות בעלמא היא ואינה צריכה כלום בא יבם על הקטנה וחזר הוא או אחיו ובא על הגדולה פסל את הקטנה ונאסרו שתיהן אלא שלר' אלעזר שנסכם לדעת ר' אליעזר מלמדין את הקטנה שתמאן ויקיים את הגדולה וכן הלכה ועל זו אמרו שהעיד ר' יהודה בן בבא שממאנין את הקטנות ר"ל מבקשין מהן שימאנו כדי לקיים מצות יבום וכבר ביארנו דינין אלו במסכת יבמות פרק בית שמאי:

2 האשה שהיתה לשה עיסתה מעט מעט בפחות מכשיעור אם הקיפן אח"כ זו לזו עד שנגעו זו בזו נצטרפו ולא עוד אלא שאף הרודה מן התנור ונתנן בתוך הסל הרי הסל מצרפן לחלה וכבר ביארנוה במסכת פסחים:

3 כבר ביארנו במסכת יבמות שמשיאין את האשה על פי עד אחד:

4 ובמסכת בבא קמא ביארנו על מה שנאמר בשור שאם המית אדם נסקל שכך הדין בכל בהמה חיה ועוף וכבר העידו שנסקל תרנגול בירושלם על שהרג את הנפש:

5 יין מגתו כל שלשה ימים פסול לגבי מזבח שהרי מתוק פסול ואין לך מתוק יותר הימנו משלשה עד ארבעים לא יביא ואם הביא כשר מארבעים יום עד שתי שנים מצוה מן המובחר משתי שנים ואילך לא יביא ואם הביא כשר אם לא נפסד טעמו וכבר ביארנוה בפסחים:

6 וכן ביארנו בברכות שתמיד של שחר אינו קרב אלא עד ארבע שעות דבקר כתוב ועד כאן הוא שקרוי בקר אבל לאחר זמן זה אינו קרוי בקר כלל:

7 הוורד והכופר והלטום שלשתן מין אילן שמוציאין פירות שריחם מתבשם וישנן בדין שביעית ר"ל להפקירן ולאסור סחורתם ולדמיהן שביעית אם מכרן שהשביעית תופסת דמיה ואע"פ שאינן פרי מאכל להדיא אלא שהן כעין עצים אין דנין אותם כעצים דעלמא אלא כפרי גמור וכן יש להן ולדמיהן ביעור כשכלה לחיה שבשדה ואע"פ שיש דברים שאע"פ שישנן בדין שביעית אין צריכות ביעור דנין אלו כפירות גמורים לשביעית ולביעור ומכאן אנו למדים שהוורדים יש בהן משום ערלה הואיל ונדונית כפרי הרי הן בדין אילן וא"כ מה שאמרו לענין כלאים שושנת המלך מין זרעים היא ואינן כלאים בכרם אלמא לאו אילן הוא יראה ששני מינין הן והורד הוא שאנו קורין עכשו רוש"א והראיה מה שאמרו שמן וורד ושושנת המלך הוא מין אחר גדל בשדות וקורין לה רושיל"ה ועליו אמרו בטהרות פ"ג מ"ז תינוק שנמצא בצד בית הקברות ושושנים בידו אע"פ שהשושנים במקום הטומאה ספיקו טהור שמא אחר ליקטן אלמא שהשושנים מצויים בבית הקברות ובשאר מקומות וי"מ שושנת המלך חבצלת שקורין ליר"י וגדולי המפרשים כתבו בסוף פרק כיצד מברכין שאין ערלה נוהגת בורד ואף מגדולי הדור נסמכים בה כמו שכתבנו שם:

8 הקטף הוא מין אילן שאינו עושה פרי אלא שרף יוצא ונוטף הימנו וידוע בשרף היוצא מאילן של מאכל שאם יוצא מן העלין ומן העיקרים והוא הנקרא קיטפא דגזא אין לו שביעית שאינו פרי והיוצא מן הפגין והוא הנקרא קטפא דפרי יש לו שביעית וכן דינם אצל ערלה אבל אילן זה אינו מוציא פירות ונמצא ששרף זה הוא פריו ומתוך כך נחלקו בה הפוסקים יש מי שפוסק בה שאף זה אינו פרי והרי הוא כשאר השרפים היוצאים מן העלין ומן העקרין ולא אמרו בגבנת הגוים המעמיד בשרף ערלה אסור אלא באילן העושה פירות ושהוא יוצא מן הפגים אבל אם העמיד בשרף עלין ועקרין או בשרף קטף וכל אילן סרק מותר וכדעת ר' פדת ור' יוחנן שהעמידו סתם משנת הקטף יש לו שביעית כר' אליעזר ושאין הלכה כמותו וכר' יהושע שלא חלק אלא בין שרף פגין לשרף עלין ומ"מ גדולי המחברים פסקו בה קיטפא זהו פרין וכר' זירא שאמר באילן שאינו עושה פירות אפילו רבנן מודו וא"כ אף לענין גבנת הגוים העמידה בשרף של קטף ושל אילני סרק אסור ואף גדולי הדור נסכמים בה אלא שגדולי הדורות כתבוה כדעת ראשון וכן עקר הואיל ור' פדת ור' יהושע ור' יוחנן נראין בה בשטה אחת:

9 הבדלה האמורה בתפלה במוצאי שבת אינו צריך לעשותה ברכה בפני עצמה אלא כוללה בחונן הדעת כמו שביארנו במקומו ואע"פ שבשעת הסכנה אומר אדם הביננו באמצע במקום ברכה אמצעית במוצאי שבת ויום הכפורים ובמוצאי יום טוב אינו אומר הביננו באמצע מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת וכן בימות הגשמים מפני שצריך לומר הבדלה בברכת השנים:

10 וערב יום הכפרים צריך להתודות במנחה אחר שמונה עשרה בסוף תפלתו ובחמש תפלות של יום מתפלל שבע ומתודה כמו שהתבאר במקומו:

11 כהן גדול באלמנה עובר בלאו ובעולה ומוכת עץ ובוגרת עובר עליהן בעשה שנאמר אשה בבתוליה יקח:

12 וכן בעולה ומוכת עץ אפילו הכיר בה כתבתה מנה אבל בוגרת כתבתה מאתים וכבר ביארנו ענינים אלו במסכת כתובות:

13 המוכר לחברו בתלת קרקע צריך ליתן לו מקום שלא נעבד מעולם לפי שעושה פירות מרובין ושמנים וסימנה כל שאין עפרה תיחוח ומעלה רשושית ר"ל אבנים דקים וכן קרקע שנמצא בו סלע והר אבל אם נמצאו בו חרסים בחפירתו אין זה בתולת קרקע שאם לא נעבד חרסים מהיכן ומ"מ נחל איתן האמור בתורה לענין עגלה ערופה אע"פ שלפי סוגיא זו יראה בפירושו מקום קשה וקרקע בתולה לענין פסק אמרו באחרון של סוטה שאע"פ שאינו איתן כשר ולא יעבד בו ולא יזרע להבא קאמר ואף מפרשי המקראות פירשוה מקום חשוב ואשר לא יעבד ולא יזרע להבא וגדולי המחברים פירשו נחל ממש ושהוא שוטף בחזקה ואיני מבין מה מקום לאסור עבדה וזריעה בנחל ושמא נאמר כן על שפת הנהר במקום שעורפין אותה:

14 המוכר לחברו בתולת שקמה צריך ליתן לו שקמה שלא נקצצה מעולם ואע"פ שסתם לקיחתה לסדן ושקמה אינו ראוי לסדן עד שיקצצנה הרבה פעמים ויתעבה מתוך החתך שמא כך הוא נוח לו שיקצצנה כשיעור שירצה ותתעבה ברשותו:

15 בתולת שקמה אין קוצצין אותה בשביעית מפני שקציצתה עבודה היא שהרי כך הוא המנהג לקוצצה כדי שתתעבה ותהא ראויה לסדן אלא שיתבאר במקומו שאם צריך לעיציה קוצצה בדרך שלא יהא נראה כעבודה והוא שיקצצנה סמוך לארץ או למעלה מעשרה טפחים:

16 כבר ביארנו במה שאמרו שהמעוברת דייה שעתה שפירושו משהוכר עוברה והוא לסוף שלשה חדשים ודבר זה אין בו הפרש בין יולדת לשבעה ליולדת לתשעה שאף היולדת לשבעה אין עוברה נכר אלא לשלשה חדשים וזהו שאמרו כאן איכא דילדא לשבעה פירושו כעין מהו דתימא כלומר איכא דילדא לשבעה ושמא הייתי אומר שעוברה נכר לשליש ימי העבור שהם שני חדשים ועשרה ימים ונשהא את הטהרות משם ואילך עד שנראה אם תלד לשבעה ומ"מ לענין פסק כל תוך שלשה מטמאה מעת לעת:

17 מי שהיתה בחזקת מעברת וראתה דם והרי דייה שעתה ואח"כ הפילה רוח או דבר שאינו של קיימא ר"ל שאינו ראוי ליקרות ולד ונמצא שלא היתה מעוברת אין אומרין שנחזור ונטמא למפרע טהרות שמעת לעת מאותה ראייה שראתה אלא עדין דנין בה שמאחר שבשעת הראיה לא הפילה דייה שעתה שאע"פ שאין זה נקרא עבור לענין קשוי כמו שנבאר בסמוך לענין סלוק דמים מיהא עבור הוא וכל שראתה קודם שהפילה דייה שעתה: